<h1>כל בו הלכ' ברכת המזון סימן כ"ה</h1>
<h2>דף קא:</h2>
וכתב ה"ר יצחק ז"ל אכל פת במקום אחד וחזר ואכל פת במקום אחר צריך לחזור ולברך במקומו הראשון ברכת המזון ואין צריך לברך במקום שני לפניו דאמרי לקבעי' הדר. והגיה עליו הר"ף ז"ל מיהו לעיל פי' דאדם שהוא אוכל כשהוא מהלך יושב ומברך ופוק חזי עמא דבר. במהלכין בדרך ואוכלין דרך הלוכן עד פרסה או יותר יושבין ומברכין במקום סיום אכילתן ואין חוזרים ומברכים למקום שאכלו בראשונה וכן פסק בספר הגדול. ומאי טעמא לא הוי שינוי מקום היסח הדעת משום דלקביעה קמא הדר. וכמדומה שראיתי בפירו' רבינו יחיאל ז"ל שנסתפק אם יברך פעמים במקום ראשון ופעמים במקום שני ומיהו בפר"ש ז"ל בפרק ע"פ משמע דאינו מברך כי אם ברכה אחת על שתיהם במקום שני. ובכל שינוי מקום צריך לברך אחריהן במקום שני שגמר סעודתו בין שינוי מקום דהולכי דרכים בין שינוי מקום דסעוד' קבועה אפי' מבית לבית ולפניהם אין צריך לברך וכן נראה עיקר עכ"ל הר"ף ז"ל.
כתב הר"ש ז"ל שינוי מקום צריך לברך בין בדברים שטעונין ברכה לאחריה' במקומן כגון פת ומיני דגן בין בדברים שאינן טעונין ברכה לאחריהן במקומן כגון פירות ויין צריך לברך דהלכה כרב ששת. והיכא דקא אכיל נהמא וצריך לאפנויי ואזל ואפני והדר אתא שרי המוצי' בריש' והדר אכיל. והר"ף ז"ל פסק דשינוי מקום אין צריך לחזור ולברך המוציא אפילו יצא ודבר עם חבירו והפליג שעה אחת אין צריך לברך המוציא אך צריך ליטול ידיו לפי שהסיח דעתו מהם. וה"ר אשר ז"ל כתב בני חבורה שהיו מסובין וקדש עליהם היום שיפרסו מפה ויקדשו ואחר כך יברכו המוצי' ולא ברכת המזון אם לא יצאו חוץ או לא עקרו מאכילתן והכי קבע הרי"ף ז"ל. והרב רבי יצחק זכרונו לברכה כתב בני חבורה שהיו מסובים ועקרו רגליהם ללכת לקראת חתן או לקראת כלה והניחו מקצתן אינן טעונים ברכה לפניהן פי' ברכת המוציא ולא לאחריהם פירוש למפרע ברכת המזון. והר"ף כתב ומה שהזכיר ברכה למפרע לאו דוקא בשביל שהניחו שם מקצת החברי' דהא הסח הדעת אינו גורם ברכה דלמפרע דהיינו ברכה דלאחריו כי אם ברכה דלכתחלה כדמפרש בתוספ' גבי הב לן ונבריך והא דקתני בברייתא דאי לא הניחו מקצת חברים דטעוני' ברכה למפרע עצה טובה קא משמע לן דשמא ישתהו קודם חזרה עד שיהיו רעבים מאותה אכילה ותו לא מצו לברך ברכת המזון.
<h2>דף קה:</h2>
ומצאתי כתוב בשם רבינו יחיאל מפרי"ש שברכת המזון טעונה כוס אפילו ליחיד כ"מ. והרמב"ם ז"ל כתב בחבורו ברכת המזון אינה טעונה כוס. והר"ם נ"ע כתב שברכת המזון טעונה כוס אפי' ליחיד הלכך כששנים אוכלין יחד צריך כל אחד לקחת כוסו לברכת המזון. ואם יש שם גדול או גדולים אומר סבר מרי או סברי מורי בא"י אמ"ה בפ"ה ולפיכך סוברין על היין של ברכת המזון לפי שיש דעות חלוקין בענין ברכת המזון אם טעונה כוס אם לא ורוצה לומר סברי מורי כלומר יש בדעתיכם שנברך על הכוס והן עונין לחיים כלומר דעתינו שנברך עליו לחיים לא כברכת כוס יין של הרוגי ב"ד שהיו משקין אותו שתטרף דעתו שנאמר תנו שכר לאובד ויין למרי נפש ויש אומרי' טעם אחר לפי שבשביל היין קלל נח את כנען בנו ולכך שואל המברך יש בדעתיכם לברך על היין והם אומרים לחיים כלומר זכה לשתותו לחיים. ויש אומרים שבכל יין סברין והטעם כי ברוב שותין בתוך המזון וכדי שיפנו אוכלין שבבית הבליעה אומר להם סברי מורי כלומר כוונו דעתיכם ופנו בית הבליעה כדי שתוכלו לענות אמן בפה מלא ותצאו בברכה זו. וגם באותו שקודם סעודת סוברין לפי שאין אדם קובע סעודתו על היין לישאל להם אם דעתם בברכה זו. ואחר ברכת היין שותה כל אחד מהם מכוס על ברכה מלא לוגמיו או מהכוס שמזגו לפני כל אחד בשביל ברכת המזון. ואין לחוש להמתין שישתה זה שברך תחלה אם לא מדרך המוסר אחר שישתו משאר כוסות שלא ברכו עליהן וגם אין לחוש לתת מכוס של ברכה לתוך שאר כוסות כמו שנהגו קצת אנשים. וראיה לשני דברים מה שמצינו בערבי פסחים במעשה ההוא סבא דקא גחין ושתי ולא המתין לשתית המברך ולא שיתנו בכוסו מיין כוס הקידוש ומה שאמרו רז"ל אין המסובין רשאים לטעום קודם המברך או המקדש לא אמרו אלא מאותו הככר שבצע או מאותו הכוס שברך או שקדש עליו והא דאמרינן המברך או המקדש אם טעם מלא לוגמיו יצא ואם לאו לא יצא. יש אומרים דלאו דוקא שיטעום הוא בעצמו שאפילו בטעימת אחר יצא ומוכחי' האי סברא מהא דאמר אין אומר זמן על הכוס של קדוש יום הכפורים בשבתות וי"ט משום דלא אפשר בגדול וכי תימא לטעמיה לינוקא אתי למסרך משמע דאי לא אתי למסרך מקדשין על הכוס ויוצאין בטעימת התינוקות. ואחר כך מברכין לאחריו בא"י אמ"ה על הגפן ועל פרי הגפן ועל ארץ חמדה טובה ורחבה שרצית ושהנחלת לאבותינו רחם ה' אלהינו עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל מקדשך ועל מלכות בית דוד משיחך ובנה ירושלים עיר קדשך והעלנו בתוכה במהרה בימינו ונאכל מפריה ונשבע מטובה ונברך עליה בקדושה ובטהר' בא"י על הגפן ועל פרי הגפן. והר"ם מקוצי ז"ל כתב ושאר הגאוני' שחותם על הארץ ועל הפירות ואין חייב לברך ברכה זו אם לא שתה מלא לוגמיו ואם ברך יהיה ברכה לבטלה כי בודאי בברכה שלאחריו צרי' שישתה כשעור ביין או במים מלא לוגמיו ובפירות כזית.
וכתב הרב רבינו אשר ז"ל ונהגו לרחוץ כוס של ברכה אחר שתיתו ומעביר אותן המים על עיניו שלא לשפוך יין של ברכה לארץ למקום בזיון ע"כ.
<h2>דף קז.</h2>
ואין אומרי' הבא כוס של ברכה לברך ברכת המזון על השכר אם לא יהיה קובע סעודתו עליו אבל על כוס של מים אין מברכין ברכת המזון ואפילו יהיה קובע סעודתו עליו כגון שהיה חולה או מי שאינו שותה יין או בערב ט' באב בסעודה המפסיק בה.
